פסק-דין בתיק עע"ם 8810/10

השופט א' רובינשטיין:

א.        ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (הנשיא אלון), בעת"מ 307-09 ובעת"מ 308-09 מיום 27.10.10. ענייננו בהליכי גביה לפי פקודת העיריות.

רקע

ב.        המערערות מחזיקות בתחום שיפוטה של המשיבה נכסי מקרקעין המחויבים בתשלומי ארנונה. בין הצדדים נחתמו הסכמי פשרה בשנת 1997 בגין תשלומים אלו, אולם בשנת 2008 חדלו המערערות מתשלום חיוביהן מתוקף הסכמי הפשרה ופתחו בהליכי השגה וערעור, וכן הגישו תביעות השבה בגין הכספים שכבר נגבו. המערערות הגישו עתירה המכוונת כנגד הליכי גביה מינהליים שבהם פתחה המשיבה כנגדם, וזאת באמצעות צוי עיקול מינהליים שהוציאה לבנקים, חברות אשראי וגופים נוספים המחזיקים בכספים של המערערות.

ג.        בית המשפט לעניינים מינהליים דחה את טענתן של המערערות, כי בהיות חיובי הארנונה שנויים במחלוקת מנועה המשיבה מנקיטת הליכים לגבייתם מכוח פקודת העיריות; זאת בניגוד להליכי גביה לפי פקודת המסים (גביה). הודגש, כי  פקודת המסים (גביה), שהוחלה באמצעות אכרזת המסים (גביה) ארנונה כללית ותשלומי חובה לרשויות המקומיות (הוראת שעה), תש"מ- 2000, אינה באה לצמצם את האמצעים לגביית חובות שהוקנו בפקודת העיריות, אלא להוסיף עליהם .

ד.        צוין, כי נוכח העובדה שהמערערות החליטו על דעת עצמן שלא לשלם עוד את חיובי הארנונה אלא בשיעור הנראה ראוי בעיניהן, החלטת המשיבה לפנות לאמצעי גביה מינהלי אינה לוקה בחוסר סבירות קיצוני או בהעדר הגינות שלטונית. הודגש, כי הליכי בירור במסגרת השגה וערעור אין בהם כשלעצמם לעכב את הליכי הגביה המינהלית. לבסוף נדחתה הטענה, כי בעובדה שבטופס צוי העיקול לא הפנתה המשיבה לסעיף 319 לפקודת העיריות, המקנה למשיבה סמכות   עיקול, יש כדי לפגום בעצם הסמכות. נאמר, כי העיקר הוא קיומה של הוראת החוק המסמיכה, וגם נשלחה הודעת הבהרה.

טענות המערערות

ה.        לטענת המערערות, בבדיקה שנערכה מטעמן בשנת 2006, התברר להן כי נפלו טעויות בקביעות בדבר גודלם וסיווגם של השטחים שלפיהם נקבעו השומות, וכן נערכה העלאה חריגה בארנונה שלא קיבלה אישור נדרש. בשנת 2009, בעוד מתנהלים הליכי ההשגה והערעור, החלה המשיבה בהפעלת הליכי גביה מינהליים.

ו.        לטענת המערערות, נוכח העובדה שקיימת מחלוקת אמיתית ביחס לחוב לכאורה, המתבררת בבתי המשפט ובועדות הערר, אין למשיבה סמכות להפעיל הליכי גביה. הודגש, כי סיווג השטחים שלפיו מחוייבים נכסיהן אינו חוקי, וכי אין ענייננו במצב שבו התברר להם שההסכם אינו כדאי יותר.

ז.        עוד נטען, כי ככל שקיימת סמכות להפעלת הליכי גביה מכוח סעיף 319 לפקודת העיריות, היא מוגבלת לעיקול ברישום בלבד, וכי אין בפקודת העיריות סמכות לחילוט או למימוש עיקול של כספים שבידי צד ג'. הודגש, כי כאשר רצה המחוקק לאפשר מימוש מעוקלים, קבע זאת מפורשות, ואף קבע הליכים מסודרים ומאוזנים למימושם. לבסוף נטען, כי הפעלת הליכי גביה בנסיבות העניין אינה סבירה ואינה מידתית.

טענות המשיבה

ח.        המשיבה סומכת ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענתה, היא אמנם מנועה מנקיטת הליכי גביה מכוח פקודת המסים (גביה), אך היא רשאית לעשות כן מכוח פקודת העיריות. כנטען, בענייננו קיימים טעמים כבדי משקל להפעלת הליכי הגביה, שעה שמדובר במערערות אשר נמנעו מקיום את הוראות הדין והחליטו לעשות דין לעצמן ולהפר את הסכמי הפשרה שעליהם חתמו. אשר לטענת המערערות, כי שגה בית המשפט שעה שקבע כי למשיבה סמכות להפעלת הליכי גביה על "חובות שנויים במחלוקת" מכוח פקודת העיריות נטען, כי גביה לפי פקודת העיריות היא נפרדת מגביה לפי פקודת המסים (גביה), וכי אין בעובדה שהמערערות פתחו בהליכים נגד חיובי הארנונה שהוטלו עליהן, כדי לאיין את חובתן לפרוע את חיוביהן, ואין בכך כדי לעצור באופן אוטומטי את אפשרות המשיבה לנקוט הליכי גביה; ובפרט אין בכך כדי להפוך את חובותיהן של המערערות לשנויים במחלוקת.

ט.        אשר לטענה כי המשיבה אינה רשאית לחלט כספים נאמר, כי חילוט כספים הוא חלק מפעולות הגביה. צוין, כי אמנם לשון פקודת העיריות אינה קובעת במפורש סמכות חילוט, אולם בחינת פקודת העיריות ותכליתה מובילה למסקנה, כי הסמכות לנקוט הליכי גביה כוללת מניה וביה את האפשרות לחלט כספים, וזאת כדי לאפשר לרשות לקיים גביה אפקטיבית ואמיתית של כספי הנישום. הוסף, כי סמכות החילוט נלמדת גם מסעיף 322 לפקודת העיריות.

י.        בנדון דידן, נקיטת הליכי גביה ביחס לפחות ממחצית סכום החוב לאחר למעלה משלוש שנים שבהן נמנעו המערערות מתשלום חיובי הארנונה שעליהם הסכימו והתחייבו, היא החלטה מידתית וסבירה. הוטעם, כי החלטת המערערות לעשות דין לעצמן ולחדול מלשלם את תשלומי הארנונה שלהם התחייבו בהסכמי הפשרה, וזאת מבלי לפעול לביטול הסכמים אלו, מהוה חוסר תום לב.

דיון

י"א.     בדיון בפנינו חזרו הצדדים על עיקר טענותיהם שבכתובים. בא כוח המשיבה הדגיש, כי המערערות חדלו לשלם את החיובים שבהסכם מבלי שהגישו עתירה לעניין חוקיות הסיווג, אלא הגישו תביעות השבה בלבד, ובכך טמון קושי. כן נטען לחוסר נקיון כפייים. בא כוח המערערות טען, כי הציע למשיבה שהכספים שבמחלוקת יופקדו בחשבון בנק סגור, אך זו סירבה. הודגש, כי הסכום שאינו שנוי במחלוקת, שולם.

הכרעה

תחולת פקודת העיריות על "חוב שנוי במחלוקת"

י"ב.     כדי שניתן יהיה לפתוח בהליכי גביה, נדרש קיומו של חוב ארנונה שהוטל על נכס כדין ושלא שולם בתוך חמישה עשר ימים מיום פרעונו (בגביה מכוח פקודת העיריות) או עשרים וחמישה יום (מכוח פקודת המסים (גביה)). לאחר פרק זמן זה נשלחת לחייב הודעת תשלום, שבה הוא נדרש לשלם את חובו תוך חמישה עשר יום נוספים (בגביה מכוח פקודת העיריות), ועשרים וחמישה יום (מכוח פקודת המסים (גביה)). אם לא פרע החייב את חובו, עם מתן כתב הרשאה על ידי ראש העיריה (לפי פקודת העיריות) או על ידי פקיד גביה כמשמעו בפקודת המסים (גביה) נתונה בידי הרשות האפשרות להפעיל את סמכויותיה לשם גביית החוב.